<h1>או"ז הלכ' עירובין סימן ק"י</h1>
<h2>דף פג מז</h2>
[עירובין ב' ע"א] מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך לפי שבאין ויוצאין דרך שם כל בני המבוי קורהו מבוי והרבה חצירות פתוחות למבוי ולכל חצר וחצר פתוחין כמה בתים וגזרו חכמים שלא לטלטל בשבת מבית לחצר אא"כ עירבו בני חצר לטלטל איש מביתו לחצר שאינו רשאי להוציא מרשותו לרשות חבירו מדרבנן גזירה שמא יוציא מרשותו לרה"ר או מרה"ר לתוכו שחייב כרת וסקילה במזיד ובהתראה ובשוגג חייב חטאת אא"כ עירב דאיכא הכירא ובהכי פטרינהו רבנן ועדיין אינם רשאים להוציא מחצירות למבוי אא"כ נשתתפו בשתופי מבוי כדמפרש לקמן [ע"ט, ע"ב] כיצד משתתפין במבוי [ותקינו רבנן למיעבד לחי או קורה במבוי] חיישי' דילמא אתי לאתויי ולאפוקי ממבוי לר"ה וכי חזי קורה או לחי דעביד רבנן הכירא מדכר. וליתא לדרב דאמר [ב', ע"א] רבנן מפתחו של היכל ילפי דלא מקרי פתח בגבוה יותר מעשרים אמה אלא קיי"ל כדרב נחמן בר יצחק [ג', ע"א] דסבר דבין ההיא מתני' דתניא מבוי שהוא גבוה יותר מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל ימעט ובין ההיא מתני' דתני חמא בריה (דרבא) [דרבה] בר אבוה דאם יש בה אמלתרא אפי' גבוה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט תרווייהו סברי דקורה לרבנן טעמא מאי בעי לתוך עשרים משום הכירא דליחזו לה אינשי ולידעו דתקנתא עבוד ולא ליתי לאיחלופי ברה"ר. ומשו"ה מהניא אמלתרא דכיון דמסתכלי בה אינשי אפי' למעלה מעשרים אמה איכא הכירא. והא דקתני במתני' קמייתא יותר מפתחו של היכל לאו משום דגמרי מהתם אלא לסימנא בעלמא נקט שלא תטעה ותחליף הגירסא דעשרים ותאמר למעלה משלשים או מארבעים יהא פתח היכל סימן בידך. דאי כרב קיי"ל דרבנן מפתחו של היכל ילפי. אמלתרא לא מהניא מידי דההיא ברייתא דאמלתרא פליגי אההיא בריית' דרבנן ילפי מהיכל. אלא כדרב נחמן בר יצחק קיי"ל דלתרי ברייתות קורה לרבנן משום הכירא וכדפרישית. והא ליכא למימר דרנב"י נמי כרב ס"ל דרבנן מפתחו של היכל ילפי וה"ק בלא רב מתני' אהדדי ל"ק כלומר אי לאו דקיי"ל כרב לא הוה בעינן למימר דפליגי ברייתות אהדדי דהוה משנינן ליה כדפרישית דאין הלשון משמע כך ותו דמסקי' [שם] לרנב"י אי ס"ל הא דרב' דאמ' למען ידעו דורותיכ' כי בסוכו' הושבתי גו' עד כ' אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה אלמא גבי סוכה נמי בהכירא פליגי למה לי לאפלוגי בתרתי צריכא כו' אלמא דסבר סתמא דתלמודא עיקר הדבר דבהכירא פליגי וקורה לרבנן משום היכר ומהניא אמלתרא אפי' בגבוה מעשרים אמה וה"נ מסיק סתמא דתלמודא לקמן [י', ע"ב] אשכחן צוה"פ דמהניא ברוחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה משמע דפשיטא ליה דהכי הלכתא דאמלתרא מהניא בגובהה שאם יש הקורה למעלה מעשרים אמה ואמלתרא למעלה על גבה אינו צריך למעט כיון דמסתכלי אינשי באמלתרא אגב הכי חזו נמי קורה ואיכא [הכירא] אפי' למעלה מעשרים ולא אתי לאתויי ולאפוקי ממבוי לרה"ר דאמלתרא היתה למעלה למפתן פתח לרחבו של היכל והיינו דפרכי' [ג', ע"א] אלא מעתה לא תהני ליה אמלתרא דהא היכל אמלתרא הויא ליה אפ"ה עשרים אמה הוא דהוה גבוה אלמא על אמלתרא שהיא גבוהה למעלה מעשרים קא שקיל וטרי וכ"כ הר"מ בר מיימון [פי"ז מה"ש הלכה ט"ו] אם היה בקורה של מבוי כיור וציור עד שיהיו הכל מסתכלין בה אע"פ שהיא למעלה מעשרים אמה כשירה שהקורה משום היכר עשויה [ואם היתה למעלה מכ' אינה ניכרת] ואם יש בה כיור וציור הכל מסתכלים בה ונמצא שם היכר. ואמרי' [שם] מאי אמלתרא חמא בריה (דרבא) [דרבה] בר אבוה אמר קיני פירש"י כמו קיני עופות בולטים מחומת האולם למעלה מן הפתח, כי אתא רב דימי [אמר] אמרי במערבא פיסקי דארזא כלונסות של ארז ארוכים תחובים בכותל ואיידי דנפיש משכא דידהו חזי להו אינשי ואיכא הכירא. מאן דאמר פסקי דארזא הוה היכר למבוי כ"ש קיני דאיידי דחשובי ומילתא דתמיהא מסתכלי בה אינשו וחזו לה לקורה מ"ד קיני אבל פיסקי דארזא לא ומ"ד פסקא דארזא מ"ט משום דנפיש משכיה והא סיכוך דנפיש משכיה וקאמרי רבנן דאי הוה גבוה מעשרים פסולה ולא מהני ליה משכיה אלא כיון דאמלתרא חשיב ליה אית ליה קלא ושלטי עינא והוה הכירא. והואיל ושקלינן וטרינן לתרוצי מילתא דרב דימי ש"מ דכותיה קיי"ל דפסקא דארזא נמי הוי הכירא למבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ואינו צריך למעט אבל אי ליכא אמלתרא וגבוה יותר מעשרים אמה צריך למעט דקיי"ל כרבנן כדאמר לקמן. מקצת עובי קורה בתוך עשרים ומקצתה למעלה מעשרים מקצת סכך של סוכה בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר בסוכה פסולה רב אדא בר מתנא מתני לה להא שמעתא איפכא אמר (רבא) [רבה] במבוי פסול בסוכה כשר מאי הוה עלה רבה בר עולא אמר אחד זה ואח' זה פסול רבא אמר אחד זה ואחד זה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן. עשרים אמה שהוזכרו בין בסוכה בין במבוי אחללה קיימי ואפי' כל הסיכוך משפת עשרים ולמעלה כשירה וכן במבוי אפילו ליכא כלום מן הקורה בתוך עשרים כשר ואין צריך למעט ובלבד שלא יהא החלל למעלה מעשרים והכי קיימא לן כרבא דא"ל רב פפא לרבא תניא דמסייע לך מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל ימעט והיכל גופיה חלליה עשרים ואמרי' נמי לקמן [ד', ע"ב] היה גבוה מעשרים ובא למעטו כמה ימעט כמה ממעט כמה דצריך ליה [ופירש"י כמה דצריך ליה] עד שלא יהא החלל יותר על עשרים. והא דתניא כיצד הוא עושה מניח את הקורה משפת עשרים ולמטה אוקמה רב פפא דאימא משפת עשרים ולמעלה והא דקתני למטה הא קמ"ל דלמטה כלמעלה מה למעלה חללה כ' אף למטה חללה עשרה וקמ"ל דשיעור קורה שנתנו חכמים למטה (מי') [בעשרה] טפחי' אחלל קאי כמו אותו שיעור שאמר בעשרים למעלה וה"ק מתני' מניח את הקורה משפת עשרים ולמעלה וכן למטה אם בא לעשותו נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה דבנמוך מעשרה טפחים לא מיקרי פתח ולא מהני ביה עירוב והכי אמרינן לקמן [ה', ע"א] היה פחות מעשרה חוקק בו להשלימו לעשרה דקיי"ל דמחיצה לא חשיבה בפחות מעשרה טפחים ותנן [י"ד, ע"ב] לחיים שאמרו גובהן עשרה טפחים פי' לחיים שאמרו חכמים להכשיר המבוי צריך שיהא בגובהו עשרה טפחים משום דבמקום מחיצה קיימי ואין מחיצה פחותה [מי'] טפחים. ובערוך פי' אמלתרא קיני [פירוש קורה ועליה כמין קיני עופות לקנן עליהם כעין הא דכתיב קינים תעשה את התיבה במערבא אמרי פיסקי] דארזא פי' לוח ארז רחבה ד' טפחים פ"א קיני הן לוחין שעשויין תחת הקורה ועשויין כצורת הקן עושים להן פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהן הפתחין ופעמים צפורים שם יקננו. פסקא דארזא קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האחר ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים עכ"ל סובר שאמלתרא באה למעט החלל, וליתא דאינה באה אלא להכירא דאגב דמסתכלי בה חזו לה לקורה ולא אתו לאתויי ולאפוקי ממבוי לרה"ר כדפרישית לעיל.
